Esther

Now it came to pass in Achasverosh’s reign
In Shushan the capital city,
Where the great king’s provinces from India to Ethiopia
A hundred and seven and twenty, so mighty.

In the third year of his reign he held
A feast - Oh, so glorious and grand!
But the king is ferocious; his wrath flares within him
His wife Vashti has been summoned and refuses, she refuses to attend.

Vashti, you are right to be bold,
The king's blinding the people with goblets of gold,
You’re a woman of protest; you’re the patriarch’s foe
So your days at the kingdom have been counted to go.

Thus came Esther to the court of the women
Not revealing her identity or state,
For the king has requested some new virgin maidens
And Mordecai has sworn her that her nation is the secret of her fate.

And so Mordecai paces, back and forth the courtyard
Worried, and anxious for her health
For Esther is his cousin, with no father and no mother
Yet when weighed against Israel, what exactly is a woman's worth
- what is she worth?

Esther, Esther, Esther,
She will be sold, and taken hold,
She’ll have a tiara made of gold
And yet she will remain controlled,
A slave, with a queen’s royal crown,
And great shame will fill the town, great shame will fill the town…

Vashti- Do not feel regret
Whilst Sons pay for their father’s deeds; you we won't forget
You devoted your lives, Esther and thee
At some point in time, women will be free.


אֶסְתֵּר

וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ
בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה
וְהַמֶּלֶךְ מֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ עַד כּוּשׁ
שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה.

בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית לְמָלְכוֹ עָרך
מִשְׁתֶּה בִּמְלֹא תִפְאַרְתּוֹ
וְהַמֶּלֶךְ קֹצֶף, חֲמָתוֹ בּוֹ בֹּעֶרֶת
כִּי אִשְׁתּוֹ בְּשֵׁם וַשְׁתִּי מְמָאֶנֶת לָבוֹא,
הִיא לֹא תָבוֹא.

וַשְׁתִּי, טוֹב שֶסֵרָבְתְ
הַמֶּלֶךְ מַשְׁקֵה אֶת כּוְּלָּם בְּזָהָב,
אִשָּׁה ענושה נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת
ספורים הם ימיך בחצר המלכות.

וַתָּבֹא שָׁם אֶסְתֵּר לַחֲצַר הַנָּשִׁים
לֹא תַגִּיד אֶת דָּתָהּ אוֹ עַמָּהּ
כִּי הַמֶּלֶךְ בִּקֵּשׁ נְעָרוֹת בְּתוּלוֹת
וְאֶת סוֹד הַדְּבָרִים מָרְדֳּכַי עָלֶיהָ צִוָּה, הוא צִוָּה.

וָיִצְעָד מָרְדֳּכַי מוּל חֲצַר הַמַּלְכוּת
וָיִדְאָג וְיִדְרֹשׁ בשְלוֹמָה
כִּי אֶסְתֵּר בַּת דּוֹדוֹ, אֵין לָהּ אָב, אֵין לָהּ אֵם
וְאֶל מוּל יִשְׂרָאֵל הָרֵי מַה זאת אִשָּׁה, מַה זאת אִשָּׁה?

אֶסְתֵּר, אֶסְתֵּר, אֶסְתֵּר
הִיא תִּמָּכֵר, הִיא תִּסָחֵר, הִיא תִּכָתֵר
הִיא תִּוָותֵר... שִׁפְחָה עִם כֶּתֶר של מלכהּ
וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה, וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה.

וַשְׁתִּי, אַל תִתְחַרְטִי
אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר; אך את לא תִּקְהי
מַסָרְתֶן חייכן, אָת וְאֶסְתֵּר
יָבוֹא עוֹד יומה שֶל אִשָּׁה לְהִשְתָחְרֵר.